פסק-דין בתיק ע"פ 2458/11

השופט א' רובינשטיין:

א.                ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט טימן והשופטות שפירא וברוש) מיום 14.5.08 בפ"ח 1145/06, שבגדרו הורשע המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה, של בן רעייתו, מיכאל קומרניצקי ע"ה (להלן המנוח). במוקד הערעור בחינת התקיימותם של יסודות עבירת הרצח; אין מחלוקת כי המערער המית את המנוח.

רקע

ב.             המערער, אזרח אוקראינה, רופא קרדיולוג במקצועו, שוהה בארץ מתאריך 14.8.05 באשרת תייר. במועד הרלבנטי לאירוע מושא כתב האישום התגורר בפתח תקוה עם אשתו (להלן אלפיה) ועם בנה מיכאל המנוח, יליד 1981.

ג.              כנטען, בתאריך 22.1.06 בשעה 2300 החלו חילופי דברים בין המערער לאלפיה, ובמהלכם קילל אותה. בשלב זה יצא המנוח מחדרו, קרא למערער להפסיק את התנהגותו ואמר כי אם לא יחדל, "יתן לו מכות". בהמשך פרצה מריבה שכללה חילופי מהלומות בין המערער למנוח, שלאחריה הרחיקו אלפיה והמנוח את המערער מן הבית. בסמוך לשעה 0030 הגיע המערער לתחנת המשטרה בפתח תקוה, אמר מספר מלים ברוסית והתיישב על מדרגות הכניסה; לאחר מכן הוסע על ידי שוטרים לביתו.

ד.             בשעה 0130 או בסמוך לכך הגיע המערער איפוא לביתו וביקש מאשתו להיכנס לישון בבית. היא הושיטה לו שמיכה, הפנתה אותו לסלון, והלכה לחדר השינה. המערער - שכנטען החליט להמית את המנוח - ניגש אל המטבח, נטל סכין בעלת להב של 12 ס"מ ונכנס לחדרו של מיכאל הישן, והעירו משנתו. הוא הניף את הסכין לעבר המנוח, כיוון אותה לעבר חזהו ונעצ4 בליבו. בסמוך לאחר הדקירה התעוררה אלפיה, וביקשה את המערער כי יעזור לבנה. זה השיב "אף אחד כבר לא יעזור פה", ופנה להתקלח ולהחליף את בגדיו. מיכאל נפטר דקות אחדות לאחר הדקירה.

ה.             המערער הואשם בעבירת רצח.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ו.              לאחר שמיעת העדים ועיון הראיות שהוצגו בפניו בא בית המשפט לכלל מסקנה, כי המערער קטל את המנוח בכוונה תחילה, כאמור בכתב האישום. בית המשפט הגדיר את יריעת המחלוקת כך: "במקרה שלפנינו, לא טען הסניגור כנגד קיומו של רכיב ההכנה ואף לא במישרין כנגד התקיימותו של יסוד ההחלטה להמית. את מלוא כובד טיעוניו העמיד על קיומה של 'התגרות' אשר התבטאה בכך שלטענתו, על רקע קנטור מתמשך היה הנאשם נתון ביום האירוע, לשני מעשי אלימות מצד המנוח. האחד מספר שעות קודם לדקירה והשני עובר לדקירה ממש" (עמ' 38 לפסק הדין).

ז.              בית המשפט סקר את מערכת היחסים המשפחתית שברקע האירוע מושא כתב האישום. בשנת 1999 נישאו אלפיה והמערער, אך התגרשו מספר חודשים לאחר מכן על מנת שיותר לאלפיה לעלות לארץ ולקבל אזרחות כאלמנת יהודי (מקשר קודם). בשנת 2004 נישאה אלפיה שנית למערער באוקראינה, ובשנת 2005 הגיע המערער ארצה. תואר כי הוא נהג לשתות אלכוהול בכמויות גדולות, התקשה להחזיק מעמד במקומות עבודה והתנהג באלימות. מערכת היחסים של המערער עם המנוח היתה מתוחה, על רקע שתייתו המופרזת של המערער ורצונו של המנוח שהמערער ישתתף בפרנסת הבית.

ח.             בית המשפט נתן אמון בגירסתה של אלפיה באשר לפרשה. נקבע, כי זו עקבית, וכי היא הקפידה לתאר דברים כהוייתם. צוין, כי היא לא הסתירה פרטים שעלולים להעמידה במבוכה, לא הכחישה כי המנוח השתמש באלימות כנגד המערער מספר פעמים בעבר, ותיארה בפירוט את הנסיבות שהביאו לכך, ואת נסיונותיה להרגעת הרוחות. כן נדחתה הטענה, כי אלפיה ניסתה להכפיש את המערער או כי מדובר באשה הסובלת ממחלת נפש (נוכח אשפוז בעבר ונטילת תרופות). צוין, כי "הטראומה שעברה עליה היתה טריה וניכר היה השבר שהיתה נתונה בו, לבלי מנחם" (עמ' 43 להכרעת הדין). למול זאת: "הרושם הברור העולה ממכלול גרסאותיו והודעותיו (של המערער- א"ר) במשטרה הוא כי לנוכח התוצאה הקטלנית המיידית והחד משמעית - כל שניסה לעשות הוא למזער את אחריותו לביצוע הרצח ולצייר את הסיטואציה כמעשה הריגה מקרי וספונטני" (עמ' 43).

ט.             אשר לגיבוש ההחלטה להמית נקבע, כי הוכח שהמערער נהג לאיים על המנוח שיהרוג אותו אם ינקוט נגדו באלימות, וכי אין לקבל את הטענה שכוונתו היתה אך להזהיר אותו. הוטעם, כי המערער עצמו קשר בין אזהרותיו למעשה הדקירה. נסיונותיו של המערער למתן הסברים למעשיו לא נתקבלו על ידי בית המשפט, ונקבע, כי לא היתה סיבה הגיונית שבאמצע הלילה ייכנס לחדרו של המנוח. כן דחה בית המשפט את הסבריו של המערער בהודעותיו במשטרה (ת/2, ת/3), שבהן שינה את גירסתו, וטען כי אך ביקש להפחיד את המנוח ולאיים עליו. אשר ליסוד ההכנה נקבע, כי זה התקיים משהמערער הכין במודע את כלי הרצח, הסכין.

י.              אשר ליסוד העדר הקנטור נקבע, כי בנדון דידן לא התקיימה התגרות בתכוף למעשה, שאיינה את יכולתו של המערער "לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו" (המבחן הסובייקטיבי). בית המשפט התרשם, כי המערער הרג את המנוח לאחר שבעבר הזהיר אותו ואת אמו כי הוא עלול לעשות כן, ולאחר הכנה שקדמה לה מחשבה תחילה. הודגש, כי היה זה מעשה מכוון וידוע מראש שהמערער ביצע ביישוב הדעת. הקטטה החלה בעטיו של המערער מספר שעות עובר למעשה הרצח, והמערער לא הצליח לשכנע שהיה במצוקה, בהלם ובערפול חושים. גם האירוע הנטען (מכה - בלשונו "מכת קראטה" - שלטענתו, קיבל מן המנוח לאחר שהעירו), אינה בעוצמה המביאה לתגובה של אבדן עשתונות. ועוד נאמר, כי אדם מן היישוב (המבחן האובייקטיבי) לא היה מתנהג כפי שהתנהג המערער מתחילה.

על המערער נגזר, כמצוות החוק בהרשעה ברצח, מאסר עולם.

 טענות המערער

יא.           לטענת המערער, אין להסתמך על הודעותיו (ת/1, ת/2 ות/3) במשטרה, ויש לפסול אותן כראיות, שכן לא הוזהר בדבר זכויותיו, וכיון שההודעות שנרשמו מפיו מהוות "סיכום דברי המערער תוך כדי עיוותם, במקום ציטוט מדויק של השאלות שנשאל והתשובות שענה" (הדגשה הוסרה - א"ר), והתמלילים לוקים בחסר.

יב.           לעיצומם של דברים טוען המערער, כי כוונתו אך היתה להעיר את המנוח ולהפחידו; הדקירה נעשתה באופן אינסטינקטיבי, לאחר שהמנוח התעורר ופגע בו בפלג גופו העליון. אשר לרכיב ההחלטה להמית נטען, כי בית המשפט הסיק קיומה מתוך הסתמכות על אמרותיו אשר עוותו במהלך התרגום, וכי קיימות ראיות הסותרות את החזקה בדבר ההחלטה להמית. כך למשל, המערער נטל את הסכין הראשונה שראה, העיר את המנוח משנתו (ולא דקרו בעודו ישן) ודקר פעם אחת בלבד. בהתייחס להתנהגות המערער לאחר המעשה הוסבר, כי המערער הוציא את הסכין מגוף המנוח ולא ניסה לדקרו פעם נוספת; בשלב זה עדיין לא ראה את הדם, ולא ידע ולא יכול היה לדעת כי פגע בליבו של המנוח. באשר ליסוד ההכנה נטען, כי אין לראות בנטילת הסכין הכנה לגרימת מותו של המנוח, שכן הסכין נועדה להפחידו; כך גם אין לראות בכניסת המערער לחדרו של המנוח ובהערתו משנתו משום מעשי הכנה לקטילתו, זאת בשל קיומו של הסבר חלופי- שיחה עם המנוח והזהרתו.

יג.            אשר ליסוד העדר הקנטור, לטענת המערער, מתקיים המבחן הסובייקטיבי, שכן הוא העיר את המנוח, ובתגובה תקף אותו המנוח בחזהו וקילל אותו. לעניין המבחן האובייקטיבי נטען, כי אין להתחשב אך באירועים הסמוכים למעשה הקטילה, אלא למכלול הנסיבות. ביניהן העובדות שלפיהן סבל המערער מאלימות מתמשכת מצד המנוח, בחינת קנטור "מצטבר" הוא היה שיכור בשעת האירוע, הוא העיר את המנוח משנתו ולבסוף נטל את הסכין הקטנה ביותר מתוך מערכת כלי החיתוך שבמטבח.

יד.         בהודעת הערעור טען המערער להגנת השכרות, אך בסופו של יום חזר בו מטענה זו.